בלוג / אז מי יהיה ראש העיר הבא של חיפה ?
נכתב על-ידי ישראל לוי בתאריך 02/02/2018 בשעה 18:01
אז מי יהיה ראש העיר הבא בחיפה ?
נותרו כ-40 שבועות ליום הבחירות לראשות העיר חיפה והמועמדים מתניעים מנועים.
ליוויתי בימי חלדי לא מעט מערכות בחירות לראשויות מקומיות. בעכו, בצפת, בחיפה (4 פעמים), ובמבט לאחור אני מבחין במספר עובדות הצפות ועולות בכל התמודדות.
מאז הניתוק בין ההצבעה לכנסת וההצבעה לרשות המקומית, אחוז ההצבעה לבחירות המוניציפאליות בחיפה נמוך (כ 36%) וההצבעה היא בעיקר מגזרית או אג'נדיאלית.
- מגזרית – ערבים. דתיים. רוסים (עקב שימור ה"רוסיות" על ידי ישראל ביתנו)
- אג'נדיאלית – ארגונים סביבתיים. ירוקים. ארגונים חברתיים. מפלגות. צעירים.
ניתן לאמר כמובן, שגם בקרב המגזרים יש הצבעות אג'נדיאליות/מפלגתיות פנימיות, שייכות לזרם דתי, שייכות משפחתית, שייכות אידיאולוגית וכד.
ריבוי אג'נדות ו/או מגזרים (16 במועצה הנוכחית!!!) יוצר מצב בו לא ניתן לזכות בראשות אלא רק ע"י יצירת קואליצייה בין מגזרים או קבוצות אג'נדיאליות. וזאת מדוע ? כי רוב הציבור אינו מתעניין בבחירות המוניציפאליות (כמעט 70%), ואלה המתעניינים נחלקים לקבוצות מיעוט קטנות. שזה אומר שהמתמודדים מפלרטטים ומבטיחים הבטחות לכ- 10 קבוצות יעד הומוגניות המהוות כ-30% מאוכלוסיית חיפה.
- דתיים - לדתיים השפעה גדולה, מאד, זו דרכו של מיעוט לשמר את תרבותו בסביבה שתרבותה אחרת, ומיעוט כדרכו של מיעוט נשמע לציווי מנהיגיו, כל זרם דתי ומנהיגו.
- ערבים – תושבי העיר הערבים אינם מתעניינים כל כך בבחירות המוניציפאליות, אלא רק אם יש להם שייכות מפלגתית, החלוקה בקרב המגזר הערבי דומה לחלוקה במגזר היהודי החילוני. (והם לא ינהרו לקלפיות, כמו רוב תושבי העיר)
- המגזר הרוסי – בעיני מוזר לקרוא ליוצאי מדינות ברית המועצות לשעבר, מגזר, אני לא שייך למגזר הבולגרי, אז מדוע הם נקראים מגזר רוסי ? ובכן, זו הדרך להנציח את יכולתם של "מנהיגים פוליטיים" (ישראל ביתנו) לשמר את כוחם. הם פונים למבוגרים דוברי הרוסית ומניעים אותם לקלפי. אך גם כאן רק מבוגרים בני 55 ומעלה עדיין חשים מגזר, כל השאר כבר נטמעו (וטוב וראוי שכך) באוכלוסייה הכללית.
- ארגונים סביבתיים/ירוקים/חברתיים - כולם מתמודדים על מיעוט באוכלוסייה, נלחמים זה בזה על אגו ואג'נדות שאכן חשובות אך ממוקדות בתחום חיים אחד, או שניים. האחוז באוכלוסייה התומך באג'נדות אלה, ושם אותן כמועדפות, קרוע בין 3-4 סיעות הרצות לראשות ו/או למועצה.
- מפלגות ארציות - השייכות המפלגתית איננה עובדת בבחירות המוניציפאליות, להוציא הגב הכלכלי העומד מאחורי המועמד בפרסומים ובפעילות שטח. ומאגר שמי הנותן מקדמה להגעה ישירה.
- מועמדים לראשות – נכון ליום כתיבת מילים אלו, המועמדים לראשות הם יונה יהב, עינת קליש, עציוני, גלבוע, ההוא מהקיוסק ואולי עוד מישהו. המפלגות עדיין לא הציבו או הביעו תמיכה במועמד זה או אחר.
התופעה הגורפת היא שכל מגזר מאלה המוזכרים מעלה, מבטיח הבטחות תמיכה לכל מועמד, ובעיקר שליחי המגזר הדתי הנושאים ונותנים עם כל מועמד שיש סיכוי שירכיב את הקואליציה, שליחים יוצאים מאותן משפחות/זרמים במגזר במקביל אל מספר מועמדים המסומנים כבעלי סיכוי, כך הם מבטיחים את הישרדות השפעתם על המועצה ועל ראש העיר. כן, הדתיים בחיפה הם אחד הגורמים העיקריים ליכולתו של מועמד להרכיב קואליציה שתהפוך אותו לראש העיר. ככל שהבחירות מתקרבות המגזר הדתי מסמן את ראש ה עיר בו חפצה נפשם. מבחינתם זה בסדר, מבחינת אזרחי העיר, כמו במדינה גם בחיפה, המיעוט הוא הקובע. לגמרי לא הרוב. מיעוט אשר ההבטחות בהסכמים הקואליציוניים יאפשרו לראש העיר הנבחר שליטה שקטה.
כך גם ה"מגזר הרוסי" וכך גם ה"מגזר הערבי".
אז, מי יהיה ראש העיר הבא ?
אם לא יגיע לחיפה מנהיג המקובל על שכבות ציבור רבות, דמות אשר תניע את 64% האדישים לצאת ולהצביע, אם לא תגיע דמות כזאת, לא יהיה שינוי (אין כאן כל נקיטת עמדה אף לרגע שצריך או לא צריך שינוי. זו לא מטרת מאמר זה) יונה יהב הוא פוליטיקאי משופשף, הוא עמד בהתחייבויותיו ובכל הבטחותיו לדתיים ל"רוסים" (ולדעתי גם לערבים) וחילק משרות לאחרים. באמצעות אלה הוא בנה תשתית קואליציונית, אליה הצטרפו אלה שדבקו ברצונם להשפיע אפילו דרך מועצת העיר, (או לשמר על הכסא ומעמדם....) גם אם לא באמצעות ראשות העיר.
יונה יהב לא צריך להתאמץ יותר מדי, ככל שירבו מועמדים כך יתחלקו האחוזים הקטנים שנותרים מ-36% האחוז (פחות הדתיים וה"רוסים"). "כבר הרומאים האמינו ב"הפרד ומשול",כאן לא צריך ראש העיר המכהן ל"הפריד את המופרדים".......כל מועמד יזכה בחלקיקי אחוזים, אלה העושים להם לייק בפייסבוק ושייכים ל"מילייה" שלהם (ובכך הם בטוחים שכווולם תומכים בהם), ואין לי ספק שביום הבחירות רבים מהם לא ייגשו לקלפיות.
אז מה צפוי לנו ?
אנחנו נראה קמפיינים שימלאו את הפיד שלנו בפייסבוק, ויעלו סרטונים ביו-טיוב, וימלאו את הווטסאפ והסמס בהודעות מפולחות-מגזר, וימלאו את הנוף העירוני בשלטים, ונוזמן למפגשים ביתיים עם המועמדים שישטחו את האג'נדה שלהם, והיא תמיד תהייה מאד דומה לאחרות, רק סדרי העדיפויות יהיו שונים.
ובסוף הקמפיינים ....... מה שיקבע את התוצאות הן הסגירות הליליות עם מנהיגי מגזרים וקבוצות בעלות השפעה (שכונות, ארגונים). עבודת השטח וההבטחות לקובעי המדיניות באוכלוסיות המפולחות, ולא איכות הפוסט או דיוק המודעה או השלט. ואינני מפחית מחשיבותם.
ואולי אני טועה. אז לסיכום, כל שאני אומר, בשלב זה לא נראה שיהיה שינוי בחיפה אלא אם כן יגיע מישהו מחוץ למערכת הקיימת ויצליח גם להניע לפחות 40% מהאוכלוסייה שאיננה מצביעה ואיננה שייכת למגזרים המצביעים (36%), לבוא לקלפי ולהצביע וגם לייצר דינמיקה של הצלחה שתביא אליו את ראשי המגזרים "לסגור דילים קואליציונים". ועל כך כתוב מעלה.
נותרו כ-40 שבועות ליום הבחירות לראשות העיר חיפה והמועמדים מתניעים מנועים.
ליוויתי בימי חלדי לא מעט מערכות בחירות לראשויות מקומיות. בעכו, בצפת, בחיפה (4 פעמים), ובמבט לאחור אני מבחין במספר עובדות הצפות ועולות בכל התמודדות.
מאז הניתוק בין ההצבעה לכנסת וההצבעה לרשות המקומית, אחוז ההצבעה לבחירות המוניציפאליות בחיפה נמוך (כ 36%) וההצבעה היא בעיקר מגזרית או אג'נדיאלית.
- מגזרית – ערבים. דתיים. רוסים (עקב שימור ה"רוסיות" על ידי ישראל ביתנו)
- אג'נדיאלית – ארגונים סביבתיים. ירוקים. ארגונים חברתיים. מפלגות. צעירים.
ניתן לאמר כמובן, שגם בקרב המגזרים יש הצבעות אג'נדיאליות/מפלגתיות פנימיות, שייכות לזרם דתי, שייכות משפחתית, שייכות אידיאולוגית וכד.
ריבוי אג'נדות ו/או מגזרים (16 במועצה הנוכחית!!!) יוצר מצב בו לא ניתן לזכות בראשות אלא רק ע"י יצירת קואליצייה בין מגזרים או קבוצות אג'נדיאליות. וזאת מדוע ? כי רוב הציבור אינו מתעניין בבחירות המוניציפאליות (כמעט 70%), ואלה המתעניינים נחלקים לקבוצות מיעוט קטנות. שזה אומר שהמתמודדים מפלרטטים ומבטיחים הבטחות לכ- 10 קבוצות יעד הומוגניות המהוות כ-30% מאוכלוסיית חיפה.
- דתיים - לדתיים השפעה גדולה, מאד, זו דרכו של מיעוט לשמר את תרבותו בסביבה שתרבותה אחרת, ומיעוט כדרכו של מיעוט נשמע לציווי מנהיגיו, כל זרם דתי ומנהיגו.
- ערבים – תושבי העיר הערבים אינם מתעניינים כל כך בבחירות המוניציפאליות, אלא רק אם יש להם שייכות מפלגתית, החלוקה בקרב המגזר הערבי דומה לחלוקה במגזר היהודי החילוני. (והם לא ינהרו לקלפיות, כמו רוב תושבי העיר)
- המגזר הרוסי – בעיני מוזר לקרוא ליוצאי מדינות ברית המועצות לשעבר, מגזר, אני לא שייך למגזר הבולגרי, אז מדוע הם נקראים מגזר רוסי ? ובכן, זו הדרך להנציח את יכולתם של "מנהיגים פוליטיים" (ישראל ביתנו) לשמר את כוחם. הם פונים למבוגרים דוברי הרוסית ומניעים אותם לקלפי. אך גם כאן רק מבוגרים בני 55 ומעלה עדיין חשים מגזר, כל השאר כבר נטמעו (וטוב וראוי שכך) באוכלוסייה הכללית.
- ארגונים סביבתיים/ירוקים/חברתיים - כולם מתמודדים על מיעוט באוכלוסייה, נלחמים זה בזה על אגו ואג'נדות שאכן חשובות אך ממוקדות בתחום חיים אחד, או שניים. האחוז באוכלוסייה התומך באג'נדות אלה, ושם אותן כמועדפות, קרוע בין 3-4 סיעות הרצות לראשות ו/או למועצה.
- מפלגות ארציות - השייכות המפלגתית איננה עובדת בבחירות המוניציפאליות, להוציא הגב הכלכלי העומד מאחורי המועמד בפרסומים ובפעילות שטח. ומאגר שמי הנותן מקדמה להגעה ישירה.
- מועמדים לראשות – נכון ליום כתיבת מילים אלו, המועמדים לראשות הם יונה יהב, עינת קליש, עציוני, גלבוע, ההוא מהקיוסק ואולי עוד מישהו. המפלגות עדיין לא הציבו או הביעו תמיכה במועמד זה או אחר.
התופעה הגורפת היא שכל מגזר מאלה המוזכרים מעלה, מבטיח הבטחות תמיכה לכל מועמד, ובעיקר שליחי המגזר הדתי הנושאים ונותנים עם כל מועמד שיש סיכוי שירכיב את הקואליציה, שליחים יוצאים מאותן משפחות/זרמים במגזר במקביל אל מספר מועמדים המסומנים כבעלי סיכוי, כך הם מבטיחים את הישרדות השפעתם על המועצה ועל ראש העיר. כן, הדתיים בחיפה הם אחד הגורמים העיקריים ליכולתו של מועמד להרכיב קואליציה שתהפוך אותו לראש העיר. ככל שהבחירות מתקרבות המגזר הדתי מסמן את ראש ה עיר בו חפצה נפשם. מבחינתם זה בסדר, מבחינת אזרחי העיר, כמו במדינה גם בחיפה, המיעוט הוא הקובע. לגמרי לא הרוב. מיעוט אשר ההבטחות בהסכמים הקואליציוניים יאפשרו לראש העיר הנבחר שליטה שקטה.
כך גם ה"מגזר הרוסי" וכך גם ה"מגזר הערבי".
אז, מי יהיה ראש העיר הבא ?
אם לא יגיע לחיפה מנהיג המקובל על שכבות ציבור רבות, דמות אשר תניע את 64% האדישים לצאת ולהצביע, אם לא תגיע דמות כזאת, לא יהיה שינוי (אין כאן כל נקיטת עמדה אף לרגע שצריך או לא צריך שינוי. זו לא מטרת מאמר זה) יונה יהב הוא פוליטיקאי משופשף, הוא עמד בהתחייבויותיו ובכל הבטחותיו לדתיים ל"רוסים" (ולדעתי גם לערבים) וחילק משרות לאחרים. באמצעות אלה הוא בנה תשתית קואליציונית, אליה הצטרפו אלה שדבקו ברצונם להשפיע אפילו דרך מועצת העיר, (או לשמר על הכסא ומעמדם....) גם אם לא באמצעות ראשות העיר.
יונה יהב לא צריך להתאמץ יותר מדי, ככל שירבו מועמדים כך יתחלקו האחוזים הקטנים שנותרים מ-36% האחוז (פחות הדתיים וה"רוסים"). "כבר הרומאים האמינו ב"הפרד ומשול",כאן לא צריך ראש העיר המכהן ל"הפריד את המופרדים".......כל מועמד יזכה בחלקיקי אחוזים, אלה העושים להם לייק בפייסבוק ושייכים ל"מילייה" שלהם (ובכך הם בטוחים שכווולם תומכים בהם), ואין לי ספק שביום הבחירות רבים מהם לא ייגשו לקלפיות.
אז מה צפוי לנו ?
אנחנו נראה קמפיינים שימלאו את הפיד שלנו בפייסבוק, ויעלו סרטונים ביו-טיוב, וימלאו את הווטסאפ והסמס בהודעות מפולחות-מגזר, וימלאו את הנוף העירוני בשלטים, ונוזמן למפגשים ביתיים עם המועמדים שישטחו את האג'נדה שלהם, והיא תמיד תהייה מאד דומה לאחרות, רק סדרי העדיפויות יהיו שונים.
ובסוף הקמפיינים ....... מה שיקבע את התוצאות הן הסגירות הליליות עם מנהיגי מגזרים וקבוצות בעלות השפעה (שכונות, ארגונים). עבודת השטח וההבטחות לקובעי המדיניות באוכלוסיות המפולחות, ולא איכות הפוסט או דיוק המודעה או השלט. ואינני מפחית מחשיבותם.
ואולי אני טועה. אז לסיכום, כל שאני אומר, בשלב זה לא נראה שיהיה שינוי בחיפה אלא אם כן יגיע מישהו מחוץ למערכת הקיימת ויצליח גם להניע לפחות 40% מהאוכלוסייה שאיננה מצביעה ואיננה שייכת למגזרים המצביעים (36%), לבוא לקלפי ולהצביע וגם לייצר דינמיקה של הצלחה שתביא אליו את ראשי המגזרים "לסגור דילים קואליציונים". ועל כך כתוב מעלה.
